<h1>ראבי"ה סימן תר"פ</h1>
<h2>דף לו:</h2>
אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר אפילו בחוט המשיחה אמר רבי מאיר מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב אמרו לו משם ראיה במינו היו אוגדין אותו מלמטה. והילכתא כרבי מאיר, דמילתיה כרבנן שייכא דאמרי לולב אין צריך אגד. וכן פסק רבינו אלפסי. אמר רבא אפילו בסיב ואפילו בעיקרא דדיקלא, פירוש והווי מינו.
<h2>דף לז.</h2>
אמר להו רב[ה] להנהו דגדלי הושענא דבי ריש גלותא כי גדליתו הושענא דבי ריש גלותא שיירו ביה בית יד כי היכי דלא תיהוי חציצה. רבא אמר כל לנאותו אינו חוצץ. גדלי לשון גדילים. ואמר רב[ה] לא לידוץ איניש לוליבא בהושענא דדלמא נתרי טרפי והוי חציצה רבא אמר מין במינו אינו חוצץ. ואמר רב[ה] לא ליגוז איניש [לולבא בהושענא דמישתיירי הוצי והוי חציצה. ואמר רבה לא לינקוט איניש] הושענא בסודרא דבעינן לקיחה תמה וליכא ורבא אמר לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה. ובכל הני הילכתא כרבא דאינו חוצץ. ודוקא בסודר, דהוי דרך כבוד, אבל במנא לא, דהוי דרך בזיון, כדאיתא בסוף פירקין [מ"ב ע"א], ולא נפיק. ואף על גב דגבי יש[שכר] איש כפר ברקאי בפרק מקום שנהגו [נ"ז ע"א] חשיב ליה בזיון דהוי כריך ידיה בשיראי, היינו מפני שהיה מתכוין לבזות [את הקדשים] שלא ילכלך ידיו.
